רש"י על חולין כ׳ א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ׳ ע״א:ג׳ רש"י על חולין כ׳ ע״א:ה׳ »

4 אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לְמַעוֹטֵי מוֹלִיךְ וּמֵבִיא. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בִּמְלִיקָה – פָּסוּל, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כָּשֵׁר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא סָבְרִי לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בִּמְלִיקָה – פָּסוּל.

פירוש רש"י על חולין כ׳ א:ד׳

4 למעוטי מוליך ומביא - דכשר בשחיטה ופסול במליקה ומשום רישא נקט לה ואיידי דתנא רישא תנא סיפא:

5 הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא דרב הונא ורבה היא לקמן בשמעתין:

6 סברי לה כמ"ד פסול - ומוקמינן למתני' למעוטי מוליך ומביא:

« רש"י על חולין כ׳ ע״א:ג׳ רש"י על חולין כ׳ ע״א:ה׳ »